חוות דעת רפואית- בריאות העצם והשיניים אצל ניצולי שואה

הרקמות הקשות בגופינו, העצמות והשיניים נבנות בתקופת הגדילה (כולל גדילה ברחם האם לגבי העצם) וההתבגרות ומשמשות אותנו לאחר מכן במשך כל ימי חיינו. בריאות רקמות אלה נקבעת על ידי גורמים תורשתיים וסביבתיים, כגון תזונה שמכילה את כל הרכיבים החיוניים, ויטמינים, חלבונים, סידן , זרחן מגנזיום ועוד, התבגרות מינית תקינה ופעילות תקינה של הורמוני מין שמסייעים בבניית העצם ובשמירה על המבנה הפנימי שלה. אנשים שסבלו מרעב ומחלות בתקופה קריטית של גדילה והתבגרות חוו פגיעה בלתי הפיכה באיכות העצם והשיניים.

עצם תקינה- Normal bone

עצם מחוררת - Lacy bone

מחלת האוסטיאופורוזיס, מחלה "שקטה",  שמתפתחת בהדרגה ללא תסמינים כל שהם, עד להופעת הביטוי החמור שלה, השברים, שכיחה יותר בקרב ניצולי שואה. יש לציין שהשברים האופניים (באמה, בחוליות עמוד השדרה, בזרוע  ובצוואר הירך)   מתרחשים  לאחר חבלה קלה, כגון נפילה מגובה, עמידה ולעתים ללא חבלה כלל. שכיחות יתר זו נובעת מכך  שעד אמצע שנות העשרים קיים חלון הזדמנויות לבנות את העצם ולהגיע לשיא מסת העצם, במגבלות התורשה של כל אחד ואחד. כאשר התנאים הסביבתיים מושלמים, מסת העצם מגיעה לשיא הפוטנציאל הגנטי שלה. כתוצאה מכך הירידה ההדרגתית במסת העצם בגיל מבוגר מתחילה מנקודה גבוהה, מסת העצם בגיל הקשיש גבוהה יחסית והסיכון לשברים קטן. במקרים בהם התנאים הסביבתיים גרועים ולו לפרק זמן מוגבל, שיא מסת העצם (Peak Bone Mass) בשנות העשרים נמוך יותר, ולכן אבדן מסת העצם מתחיל  מרמה נמוכה, וכתוצאה מכך מסת העצם בגיל הקשיש נמוכה והסיכון לשברים גבוה . פגיעה בתנאים הסביבתיים במשך תקופה חלקית לפני השגת שיא מסת העצם גורמת נזק תמידי שאינו ניתן לתיקון בהמשך.

כמו כן אנו רואים כי בניגוד לשכיחות הגבוהה של אוסטיאופורוזיס בנשים לעומת גברים באוכלוסיות הרגילות הרי שבניצולי שואה הנזק אופייני לגברים כמו לנשים.

לפני כעשור הכירה מדינת ישראל ללא סייג במחלת האוסטיאופורוזיס כמחלה שנובעת מהפגיעה בתקופת השואה. ניצולי שואה שסבלו משברים כתוצאה מהמחלה זכאים להכרה בנכות, כמו כן הם זכאים לכל הטיפולים התרופתיים שרשומים לטיפול במחלה במדינת ישראל ללא מגבלות סל הבריאות.

אך מה לגבי בריאות השיניים? גם התפתחות השיניים נפגעת  באופן בלתי הפיך כתוצאה מרעב בתקופת הגדילה וההתבגרות.

במסמך שפורסם על ידי ארגון הבריאות העולמי בשנת 2005 פורטו התנאים ההכרחיים להתפתחות שיניים בריאות ולמניעת מחלה פריאודונטלית של העצם, מחלת עצם דלקתית שפוגעת במכתשי שיניים בלסתות וגורמת לאבדן שיניים. מחלה זו שכיחה בחולי אוסטיאופורוזיס.

בתקופת השואה לא ניתן היה לקיים היגיינה תקינה של חלל הפה ולהעניק  טיפול בעששת, בתוצאה מכך נגרם נזק בלתי הפיך לשיניים.

אבדן שיניים היא תופעה מאוד שכיחה בקרב ניצולי שואה.

תזונה בריאה בגיל המבוגר קשורה בבריאות השיניים. שיקום פה חיוני לקשישים הן מבחינה חברתית והן מבחינת יכולת לצרוך תזונה מגוונת שכה חיונית לבריאות בגיל המבוגר.

לסיכום:

ניצולי שואה סובלים מפגיעה בלתי הפיכה ברקמות קשות, העצמות והשיניים. מחלת האוסטיאופורוזיס הוכרה על ידי מדינת ישראל כנובעת מפגיעה בתקופת השואה. הגיע הזמן, ויפה שעה אחת קודם, להכיר בפגיעה בבריאות השיניים כנובעת מהשואה ולהעניק לניצולי שואה את מלוא הטיפול הדנטלי ושיקום הפה,  שהם כה זקוקים לו, על חשבון המדינה.